זיכוי בגין פגיעה בגוף ורכוש ע"י מידי אבנים

בפתח הדברים, הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

1.       כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, לפי סעיף 212(2) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009, על כך שביום 19/04/12 יידה אבנים ובקבוק זכוכית לעבר כוחות הביטחון הישראלים בבית אומר, וזאת בכוונה לפגוע באדם או ברכוש.

2.       בתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם במיוחס לו והסכים להגיש את אמרתו המשטרתית ואת תצלומו במשטרה. עדי התביעה זומנו לעדות ביום 05/06/12 אולם ביקשו שלא להתייצב בשל פעילות מבצעית. בהסכמת ההגנה נדחה התיק ונקבע מועד נוסף לשמיעת העדויות. גם לדיון שנקבע ליום 20/06/12 לא הגיעו העדים, שוב בשל פעילות מבצעית, בה נדרשו להשתתף. ביום 27/06/12 נשמעה עדותם של עדי התביעה, וביום 10/07/12 נשמעה עדותו של הנאשם.

עדויותיהם של עדי התביעה

3.       מטעם התביעה העידו רס"ן חממי, מפקד פלוגה במגל"ן (להלן: "רס"ן חממי" או "המ"פ") וסמ"ר שלום, לוחם בתפקיד קשר המ"פ (להלן: "סמ"ר שלום").

4.       רס"ן חממי העיד כי בתאריך 19/04/12, בשעות הלילה, פיקד על כוח צבאי, המונה קרוב לעשרים חיילים, במשימת מעצר של מיידי אבנים בבית אומר. הכוח כיתר בית, שאינו בית הנאשם, והחל בהכנות לביצוע מעצר בתוך אותו הבית. לדברי העד, באותה העת, " המרחב קצת התחיל להתעורר, גם הבית של הנאשם היו שם צעקות". העד היה מרוכז בבית שבו התכוונו לבצע מעצר, ואז הבחין "בזוית העין" שנזרקו לעברם בקבוק זכוכית ואבנים " מכיוון ביתו של הנאשם". העד הבהיר כי כיוון הזריקה הוא ביתו של הנאשם והוסיף, כי לא זיהה את זורק האבנים והבקבוק, אך ראה כי נזרקו "מלמעלה" (שו' 9-13 בעמ' 4 לעדותו).

5.       העד תיאר את בית הנאשם כבית חד קומתי, לא גבוה, המרוחק כ 5-10 מטרים מהבית שאותו כיתרו. בין הבתים מוצבת חומה, שניתן לקפוץ מעליה, ובחומה שער. העד הבהיר כי אם מישהו היה קופץ מהבית של הנאשם הדבר היה מעורר את תשומת ליבם. ועם זאת, הודה כי לא היו יכולים למנוע בריחה מבית הנאשם היות ואחת מפאות הבית של הנאשם לא היתה בטווח ראייתם. עוד הוסיף העד, כי מלבד ביתו של הנאשם, " אם מסתכלים המרחב ריק מבתים".

6.       מייד לאחר שזיהה את ביצוע העבירה, מיהרו העד וסמ"ר שלום להיכנס אל בית הנאשם. העד לא זכר אם הדלת היתה סגורה או פתוחה. לאחר שנכנסו לבית, עוכבו בכניסה על ידי משפחת הנאשם, אשר ניסתה לגרום להם להתמהמה, אך לא הצליחה לעצור בעדם. העד וסמ"ר שלום עלו בגרם המדרגות ישירות אל הגג. מספר שניות אחריהם הגיעו אל הגג גם מפקד היחידה והקשר שלו. הגג תואר כקטן, פתוח, " הכל היה שם שברי אבנים", ובו חדרון ודודי שמש. הנאשם היה בתוך החדר, הכולל מיטה ושולחן. הנאשם היה ערני, לבוש בלבוש מלא, לרבות חולצת 'קפוצ'ון'. העד הבהיר כי הנאשם הוא היחיד שהיה על הגג והיחיד שהיה יכול להיות על הגג.

7.       כמו כן, מסר רס"ן חממי, כי בעקבות לקחים מאירוע קודם, הוחלט שכאשר יזרקו אבנים מבית אל עבר כוח צבאי, הכוח יבודד את הבית ("סגירה") ויכנס ללא שהות אל אותו הבית כדי לעצור את מיידה האבנים. בחקירה הנגדית מסר, שעדותו במשטרה ניתנה ביום 22/04/12, שלושה ימים לאחר האירוע. עדותו בבית המשפט מתבססת על זכרונו את האירוע ולא על אמרתו המשטרתית.

8.       לאחר מכן, העיד סמ"ר שלום. בפתח דבריו, מסר העד כי הוא זוכר את האירוע באופן כללי, אך לא בפרטים. העד פירט כי יצא עם הכוח הצבאי לביצוע מעצר לילי בבית אומר. העד נלווה אל המ"פ ב"חוליית הסגירה" והיה לידו בעת האירוע. את האירוע מתאר העד באופן הבא: " [מ]בית סמוך אלינו נזרקו בקבוקי זכוכית, אבנים. אני והמ"פ הלכנו ולא זוכר אם דפקנו או לא, נכנסנו לבית עלינו לגג ותפסנו את העצור והורדנו אותו למטה כפתנו אותו ולקחנו אותו איתנו". עוד פרט העד, כי הבקבוק נפל במרחק של מספר מטרים ממנו.

9.       באשר לנסיבות ביצוע המעצר, מסר העד, שכשנכנסו לבית גרם המדרגות היה מולם והם עלו לגג. על הגג מצאו חדר שבתוכו היה הנאשם, כשהוא לבוש ב'לבוש מלא'. הנאשם היה האדם היחיד על הגג. שאר דרי הבית ניצבו ליד דלת הכניסה, כאשר העד והמ"פ נכנסו לבית. לאחר המעצר, ניגש העד לרופא, לבדיקות רפואיות, ולאחר מכן מסר עדות במשטרה. במהלך עדותו זיהה העד את חתימתו על האמרה.

10.   לשאלת התביעה, מי זרק את הבקבוק והאבנים, השיב העד כי איננו זוכר שראה את מיידה האבנים. בשלב זה, ביקשה התביעה לרענן את זכרונו של העד, והציג בפניו את דבריו בעדותו במשטרה: " אני ראיתי את החשוד בזמן שהוא זרק בקבוק, הוא עמד על גג הבית הסמוך וראיתי אותו לפי חולצה צהובה שהוא לובש". סמ"ר שלום השיב על כך, שאיננו זוכר את האמור.

11.   לשאלות בית המשפט, השיב העד כי ניתן לומר שהמעצר של הנאשם הוא ייחודי בכך שלא היה מעצר על סמך "איתור", כלומר לא היה מעצר יזום. לדבריו, מדובר באירוע חריג, שבמהלך ביצוע פעילות מעצרים, נעצר מידה אבנים שזרק אבנים על הכוח הצבאי. העד הסביר כי חלפו מאז האירוע חודשיים, במהלכן השתתף בפעילויות ובמעצרים רבים. העד השיב לשאלות התביעה, כי במשטרה מסר עדות המתבססת על זכרונו באותה העת. יחד עם זאת, לשאלה הבאה, השיב באופן מהוסס:

" ש: מה שאמרת גם שראית את אותו בן אדם זה מייצג את הזיכרון שלך באותו הרגע?

ת: כנראה קרו אבל אני לא זוכר אותם כרגע".

(ההדגשות שלי - מ.ו.)

בהמשך, חזר והשיב, לשאלות התביעה ולשאלות בית המשפט, כי במשטרה לא מסר פרטים בדויים או שקריים.

12.   בסוף עדותו של סמ"ר שלום, ביקשה התביעה להגיש את הודעתו במשטרה, על פי סעיף 10א לפקודת הראיות. ההגנה התנגדה לקבלת ההודעה, ובהתאם להלכה הפסוקה, נקבע כי הכרעה בשאלת קבילות האמרה תתקבל בהכרעת הדין. על כן, התקבלה הודעות של סמ"ר שלום במשטרה על תנאי וסומנה ת/3 (ראו ע"פ 638/85 מדינת ישראל נגד בוטרוס, פד"י מ(2) 658, בפסקה 4).

13.   בהודעתו במשטרה, מסר סמ"ר שלום, כי עמד מחוץ לבית המאותר שבו התכוונו לבצע מעצר יחד עם רס"ן חממי, כאשר נזרק לעברו בקבוק ריק מזכוכית שנפל מרחק של כ-10 מטרים ממנו. הבקבוק נזרק מהבית והוא ראה את מיידה הבקבוק שעמד על גג הבית הסמוך במרחק של 10 מטרים. הוא זיהה את הנאשם על פי חולצה צהובה שהנאשם לבש ובזכות תאורת רחוב מרוחקת אך מספקת לשם הזיהוי. מייד לאחר מכן, עצרו את הנאשם. העד הוסיף בהודעתו כי גם המ"פ ראה את החשוד בעת שזרק את הבקבוק לעבר הכוח. הנאשם נעצר בחדרון והיה היחיד שלבש חולצה צהובה.